<h1>רבינו ירוחם נכ"ו ח"ג</h1>
<h2>דף כא.</h2>
המפלת חתיכה אפילו אין עמה דם טמאה דקיימא לן אי אפש' לפתיח' הקבר בלא דם ואפילו בנפל שלא נגמר צורתו פשוט בנדה. הרואה דם יבש או מפלת כעין קליפות או שערות אדומים יתנם במים פושרים אם נמוח טמאה ואם לאו טהורה ואפילו דאי ממעכן על הצפרן ברוק היו נמוחין ובעיא ולא איפשיטא אם צריכין לעמו' ולשהות במים מעת לעת או לא ואזלי' לחומר' הילכך אף על פי שלא נמוח אלא בשרייתו במים פושרי' מעת לעת טמאה וצריך שיהיו המים פושרים כל מעת לעת פשוט בנדה ופושרים כתבו המפרשים לא חמין ולא קרים אלא פושרים וזה בימות החורף ובימות הקיץ אפילו קרים כי מאחר שעמדו בבית זמן מועט הן מתחממין מאליהן מחמת החו' מן האויר החם וחוזרין כמו פושרין כי שיעור פושרין בימות החורף כמו קרים בימות הקיץ שעמדו בבית כמו שכתבתי ואפילו ממעינות כי מי הנהרו' הן חמין מאליהן מיד שנשאבו מהן. והראב"ד כתב דם יבש אפילו לא נמוח טמא וכן כתב הרשב"א והתו' כתבו כסברא ראשונה וכן כתב הרז"ה. המפלת כמין דגים וחגבים ושקצין ורמשים או כמין בהמה חיה ועוף וכיוצא בהן אינה טמאה לידה עד שיהא בו מקצת צורת אדם דכל שאינו מצורת אדם אינו ולד. פירוש ומכל מקום אם ראתה דם טמאה משום נדה לא משום לידה פשוט.
<h2>דף כד:</h2>
המפלת שפיר מלא דם או מלא גנונים או מרוק' או סנדל או שליא או המפלת ואינה יודעת מה הפילה תשב שתי שבועות שהן ימי טומאה לנקבה ואין לה ימי טהרה. דאף על גב דמדין התלמו' יש מהן שאין לחוש כלל, כתבו המפרשים שאין אנו עתה בקיאי' באלו הענינין הולכי' להחמיר ונותנין לה ימי טומאה כמו לנקבה אבל לא ימי טהרה. זולתי אם נגמרה צורת הולד שאז (השבת) [יושבת] ימי טומאה וימי טהרה לזכר זכר ולנקבה נקבה כ"כ בנדה.
<h2>דף כז.</h2>
ועוד פשוט שם ואם ילדה ולד קיימא ואח' זמן יצאת שליא אין חוששין לולד אחר אלא תולין שאותה השליא היא מאותו ולד. ודוק' שיצאת השליא תוך כ"ג ללידת הולד, ואם יצאת אחר זמן זה טמאה לידה ותשב שבועים כמו שכתבתי ואין לה ימי טוהר. ואם יצאת השליא תחלה אין תולין אותה בולד ויש לה ימי טומאה בשביל השליא. ואם הפילה נפל ושליא ואינה השליא קשורה בולד חוששין שמא נמוח שפיר של שליא זו ונמוחה שלית הנפל הילכך מטילין עליה חומר שני ולדות ותשב ימי טומאת נקבה וימי טהרת זכר ואם השליא (כנפל) [קשורה בנפל] אין חוששין לולד כך פשוט וממנו בקמא.
<h2>דף ל.</h2>
דע כי מדין תורה היולדת נקבה יושבת בימי טומאה כמו נדה שבועים שהם י"ד יום ואפילו בלידה בלא דם ואחר שבועים תטבול וטהורה לבעלה אע"פ שלא תפסוק הדם ואף על פי שהכל בא ממקום אחד התורה טמאתו והתורה טהרתו ותהיה טהורה לבעלה עד ס"ו ימים אף על פי שלא תפסוק הדם כי התורה קראה אותו דם טוהר שנאמר תשב בדמי טהרה ואחר שעברו ס"ו יום לטבילתה שטבלה בסוף שבועים אם תראה דם טמאה כשאר הנשים ואלו הן הנקראין ימי טומאה לנקבה והם שבועים והס"ו יום שהיא טהורה לבעלה נקראין ימי טוהר. ואם ילדה זכר טמאה ז' ימים ואחר ז' ימים תטבול אף על פי שלא פסק הדם ותהיה טהורה לבעלה עד ל"ג יום לטבילתה אחר הז' ימי טומאה ואחר שעברו כל אלו הל"ג ימים אם תראה דם תהיה טמאה כשאר הנשים. ואפילו שופעת מימי טהרה עדין מיד הדם טמאה מאחר שעברו הס"ו ימים לנקבה והל"ג לזכר. ואלו הז' נקראין ימי טומאה לזכר והל"ג נקראין ימי טהר' לזכר כי התורה טהר[ה] הדם באותן הימים להיות נבעלת בהן אף על פי שתרא' דם כמו שכתבתי. והנה לך ימי טומאה וימי טהרה לנקבה נשלמו לפ' יום ללידתה ומהן י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טהרה, ולזכר נשלמו למ' יום ללידתה ומהם ז' ימים טומאה ול"ג ימי טהרה. ואמרו חז"ל שצריך לפרוש הימנה פירוש מאשתו אחר שיעברו לזכר מ' יום ולנקבה פ' יום שמא תראה ותהיה טמאה ולא תתן לב לראייתה ויפרוש ממנה לילה אחת שהוא ליל פ"א יום ללידת הנקבה ולזכר ליל מ"א יום כדאמרינן בוסת כי סמוך לוסתה צריך לפרוש הימנה עונה וכן פשוט וכן פרש"י [בפסחים קי"ג ע"ב] דצריך לפרוש הימנה עונה אחת כמו שכתבתי ובשם רבותיו כתב לילה ויום וכתב דאין נראה לו פירוש רבותיו. ועוד חלקו חכמים בין יולדת בימי זיבה ובין יולדת בימי נדה לענין ימי טומאה כי יש חלוק בין רואה בימי נדה ובין רואה בימי זיבה לענין ספירת ז'. ומאחר שאין בזמן הזה חלוק בין ימי זיבה ובין ימי נדה ובין זבה קטנה לגדולה לא הארכתי בזה כי בנות ישראל החמירו לישב ז' נקיים על כל דם בין בימי זיבה בין בימי נדה, ואם כן כל הנשים שלנו יולדות בזוב הן מספק וצריכ' להמתין אחר לידתה עד שתספור ז' נקיים אפילו לאותן שנהגו לבעול על דם טוהר. וימי לידה שלא ראתה בהן עולין לה לספירת ז' נקיים רוצה לומר השבוע לזכר והשבועים לנקבה אם לא תראה בהם ויולדת נקבה שהיו ימי שבוע ראשון נקיים בלא ראייה וראתה בשבוע שני אינה סותרת לה המספר של ז' נקיים שספרה כבר אלא יעברו השבועי' ותטבול לעולם אפילו ספרה ז' נקיים לנקבה לא תטבול עד יעברו שבועי' ללידתה כי הם טמאים כמו ימי נדה אפילו לא תראה בהם ואחר שתספור ז' נקיים תהיה טהור' לבעלה עד תשלום פ' יום ללידת הנקבה או עד תשלום מ' יום לליד' הזכר כמו שכתבתי ואפילו שתראה דם אחר הז' נקיים לאותם שנהגו לבעול על דם טוהר כדלקמן זהו דין תורה ודין התלמוד כמו שכתבתי והעיקר מאלו הדינים בנדה. ויש ארצו' שנוהגין לבעול על דם טוהר כמו שכתבתי אבל בספרד וכל גלילות פרובינציא לא נהגו כך אלא כל דם שתראה באי זה זמן שיהיה סופרת עליו ז' נקיים הילכך כל אשה יולדת או מפלת אחר שתפסוק הדם תספו' ז' נקיים ותטבול ותהיה טהורה לבעלה ובלבד שעברו כבר שבועים לנקבה וז' לזכר כי לעולם היא טמאה תוך שבועי' לנקבה אפילו לא תראה. ואלו הז' נקיים (התחיל) [תתחיל] לספו' אותם אפילו תוך ז' לזכר ותוך שבועים לנקבה אם תפסוק הדם כמו שכתבתי כי ימי לידה שאינה רואה בהם עולין לה למנין ז' נקיים. ואם ספרה כבר ז' נקיים תוך השבועים של נקבה ועדין לא שלמו השבועים וחזרה לראות דם סותרת הז' נקיים וחוזרת לספור ז' נקיים אחרים אחר שתפסוק הדם, כי מה שכתבתי למעלה שאינה סותרת דוקא לבועלים על דם טוהר אבל בארצות שאינם בועלין על דם טוהר סותרת. ואחר שתטבול תהיה טהורה לבעלה כל זמן שלא תראה אבל אם תראה דם אפילו תוך ס"ו לנקב' ותוך ל"ג לזכר תהיה טמאה וצריכה לי(י)שב ז' נקיים כשאר הנשים כי אין אנו בועלים על דם טוהר ולא שמענו באלו הארצות מי שנהג לבעול על דם טוהר. ואותן הנשים שטועות ונוהגות שאינן טובלות לבעליהן אחר לידתן אפילו פסק דמן עד שיעברו פ' יום ללידת הנקבה ומ' יום ללידת הזכר וסבורות שמה שאמרה תורה תשב בדמי טהרה שרוצה לומר שאפילו לא תראה דם שתהיה יושבת ולא תטבול ותהיה דינה כמו אם ראתה דם ותהיה אסורה לבעל שכן כתיב בכל קדש לא תגע וגומר וגם יש מהן שבכל אותו זמן אינן נכנסות לבית הכנסת מנהג בטעות הוא ומינות גדולה היא וצריך למחות על ידן כי אדרבה מדין התורה כל דם שתראה באותן הימים טהור ותבעול עם בעלה כמו שכתבתי, זולתי שהית' טמאה ליגע בקדשים וליכנס למקדש עד שתביא קרבנה וזה היה בזמן שבית המקדש קיים והיו מפרישים בטומא', אבל בזמן הזה אין אנו נשמרי' ממגע נדה ודי לנו שאנו מחמירין על פי מנהגנו שלא לבעול על דם טוהר ולטמא כל דם שתראה באותן הימים אף על פי שהתורה טהרתו ואיך נחמיר חומרא על חומרא לומר שאפילו לא תראה באותן הימים שתהיה טמאה ולא תטבול, על כן צריך להזהיר עליהן על זה ולבעליהן למחות על ידם ולישב ז' נקיים כמו שכתבתי ותהיה טהורה אחר טבילתה כל זמן שלא תראה כמו שפירשתי והארכתי בזה בעבור שראיתי כמה אנשים ונשים טועים באלו העניני'. וכתב הרמב"ם וכן היולדת בזמן הזה כיולדת בזוב היא וצריכה לישב ז' נקיים ומנהג פשוט הוא בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובמערב שאם ראתה דם בתוך ימי מלאת אפילו שראתה אח' שספרה ימי' נקיי' וטבלה הרי זו סופר' ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ואין נוהגין לה ימי טוהר כלל אלא כל דם שתראה בין דם קושי בין דם טוהר סופרת ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ודין זה נתחדש בימות הגאונים והם גזרו שלא יהיה דם טוהר ליולדת כלל שזה שגזרו בנות ישראל והחמירו בימי חכמי התלמוד אינו אלא ברואה דם שהוא דם טמא שיושבת עליו ז' נקיים אבל דם שראתה בימי טוהר אחר ספירה וטבילה אין לחו' לו שאין ימי טוהר ראויים לא לנדה ולא לזיבה כמו שאמרנו ושמענו שבצרפת בועלי' על דם טוהר כדין התלמוד עד היום אחר ספירה וטבילה מטומאת יולדת בזוב ודבר זה תלוי במנהג. ועוד כתב וכן זה שתמצא בכמה מקומות ותמצא תשובות למקצת גאונים שיולדת זכר לא תשמש מטתה עד סוף מ' יום ויולד' נקבה עד פ"א יום אף על פי שלא ראתה דם אלא בתוך הז' אין זה מנהג אלא טעות הוא באותן התשובו' ודרך מינות היא באותן המקומו' ומן הצדוקי' למדו דבר זה ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזיק בדברי חכמים שתספו' ז' נקיים בלבד לאחר ז' ולאחר י"ד לנקבה. והראב"ד והרמב"ן כתבו שאין זה תלוי במנהג אלא שאין לנו עתה דם טוהר כלל כדי שלא יבא הדבר לכלל טעות. יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה ולא ימי טהרה כך פשוט במסכת נדה.
<h2>דף לו.</h2>
דע כי מדין תורה היולדת נקבה יושבת בימי טומאה כמו נדה שבועים שהם י"ד יום ואפילו בלידה בלא דם ואחר שבועים תטבול וטהורה לבעלה אע"פ שלא תפסוק הדם ואף על פי שהכל בא ממקום אחד התורה טמאתו והתורה טהרתו ותהיה טהורה לבעלה עד ס"ו ימים אף על פי שלא תפסוק הדם כי התורה קראה אותו דם טוהר שנאמר תשב בדמי טהרה ואחר שעברו ס"ו יום לטבילתה שטבלה בסוף שבועים אם תראה דם טמאה כשאר הנשים ואלו הן הנקראין ימי טומאה לנקבה והם שבועים והס"ו יום שהיא טהורה לבעלה נקראין ימי טוהר. ואם ילדה זכר טמאה ז' ימים ואחר ז' ימים תטבול אף על פי שלא פסק הדם ותהיה טהורה לבעלה עד ל"ג יום לטבילתה אחר הז' ימי טומאה ואחר שעברו כל אלו הל"ג ימים אם תראה דם תהיה טמאה כשאר הנשים. ואפילו שופעת מימי טהרה עדין מיד הדם טמאה מאחר שעברו הס"ו ימים לנקבה והל"ג לזכר. ואלו הז' נקראין ימי טומאה לזכר והל"ג נקראין ימי טהר' לזכר כי התורה טהר[ה] הדם באותן הימים להיות נבעלת בהן אף על פי שתרא' דם כמו שכתבתי. והנה לך ימי טומאה וימי טהרה לנקבה נשלמו לפ' יום ללידתה ומהן י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טהרה, ולזכר נשלמו למ' יום ללידתה ומהם ז' ימים טומאה ול"ג ימי טהרה. ואמרו חז"ל שצריך לפרוש הימנה פירוש מאשתו אחר שיעברו לזכר מ' יום ולנקבה פ' יום שמא תראה ותהיה טמאה ולא תתן לב לראייתה ויפרוש ממנה לילה אחת שהוא ליל פ"א יום ללידת הנקבה ולזכר ליל מ"א יום כדאמרינן בוסת כי סמוך לוסתה צריך לפרוש הימנה עונה וכן פשוט וכן פרש"י [בפסחים קי"ג ע"ב] דצריך לפרוש הימנה עונה אחת כמו שכתבתי ובשם רבותיו כתב לילה ויום וכתב דאין נראה לו פירוש רבותיו. ועוד חלקו חכמים בין יולדת בימי זיבה ובין יולדת בימי נדה לענין ימי טומאה כי יש חלוק בין רואה בימי נדה ובין רואה בימי זיבה לענין ספירת ז'. ומאחר שאין בזמן הזה חלוק בין ימי זיבה ובין ימי נדה ובין זבה קטנה לגדולה לא הארכתי בזה כי בנות ישראל החמירו לישב ז' נקיים על כל דם בין בימי זיבה בין בימי נדה, ואם כן כל הנשים שלנו יולדות בזוב הן מספק וצריכ' להמתין אחר לידתה עד שתספור ז' נקיים אפילו לאותן שנהגו לבעול על דם טוהר. וימי לידה שלא ראתה בהן עולין לה לספירת ז' נקיים רוצה לומר השבוע לזכר והשבועים לנקבה אם לא תראה בהם ויולדת נקבה שהיו ימי שבוע ראשון נקיים בלא ראייה וראתה בשבוע שני אינה סותרת לה המספר של ז' נקיים שספרה כבר אלא יעברו השבועי' ותטבול לעולם אפילו ספרה ז' נקיים לנקבה לא תטבול עד יעברו שבועי' ללידתה כי הם טמאים כמו ימי נדה אפילו לא תראה בהם ואחר שתספור ז' נקיים תהיה טהור' לבעלה עד תשלום פ' יום ללידת הנקבה או עד תשלום מ' יום לליד' הזכר כמו שכתבתי ואפילו שתראה דם אחר הז' נקיים לאותם שנהגו לבעול על דם טוהר כדלקמן זהו דין תורה ודין התלמוד כמו שכתבתי והעיקר מאלו הדינים בנדה. ויש ארצו' שנוהגין לבעול על דם טוהר כמו שכתבתי אבל בספרד וכל גלילות פרובינציא לא נהגו כך אלא כל דם שתראה באי זה זמן שיהיה סופרת עליו ז' נקיים הילכך כל אשה יולדת או מפלת אחר שתפסוק הדם תספו' ז' נקיים ותטבול ותהיה טהורה לבעלה ובלבד שעברו כבר שבועים לנקבה וז' לזכר כי לעולם היא טמאה תוך שבועי' לנקבה אפילו לא תראה. ואלו הז' נקיים (התחיל) [תתחיל] לספו' אותם אפילו תוך ז' לזכר ותוך שבועים לנקבה אם תפסוק הדם כמו שכתבתי כי ימי לידה שאינה רואה בהם עולין לה למנין ז' נקיים. ואם ספרה כבר ז' נקיים תוך השבועים של נקבה ועדין לא שלמו השבועים וחזרה לראות דם סותרת הז' נקיים וחוזרת לספור ז' נקיים אחרים אחר שתפסוק הדם, כי מה שכתבתי למעלה שאינה סותרת דוקא לבועלים על דם טוהר אבל בארצות שאינם בועלין על דם טוהר סותרת. ואחר שתטבול תהיה טהורה לבעלה כל זמן שלא תראה אבל אם תראה דם אפילו תוך ס"ו לנקב' ותוך ל"ג לזכר תהיה טמאה וצריכה לי(י)שב ז' נקיים כשאר הנשים כי אין אנו בועלים על דם טוהר ולא שמענו באלו הארצות מי שנהג לבעול על דם טוהר. ואותן הנשים שטועות ונוהגות שאינן טובלות לבעליהן אחר לידתן אפילו פסק דמן עד שיעברו פ' יום ללידת הנקבה ומ' יום ללידת הזכר וסבורות שמה שאמרה תורה תשב בדמי טהרה שרוצה לומר שאפילו לא תראה דם שתהיה יושבת ולא תטבול ותהיה דינה כמו אם ראתה דם ותהיה אסורה לבעל שכן כתיב בכל קדש לא תגע וגומר וגם יש מהן שבכל אותו זמן אינן נכנסות לבית הכנסת מנהג בטעות הוא ומינות גדולה היא וצריך למחות על ידן כי אדרבה מדין התורה כל דם שתראה באותן הימים טהור ותבעול עם בעלה כמו שכתבתי, זולתי שהית' טמאה ליגע בקדשים וליכנס למקדש עד שתביא קרבנה וזה היה בזמן שבית המקדש קיים והיו מפרישים בטומא', אבל בזמן הזה אין אנו נשמרי' ממגע נדה ודי לנו שאנו מחמירין על פי מנהגנו שלא לבעול על דם טוהר ולטמא כל דם שתראה באותן הימים אף על פי שהתורה טהרתו ואיך נחמיר חומרא על חומרא לומר שאפילו לא תראה באותן הימים שתהיה טמאה ולא תטבול, על כן צריך להזהיר עליהן על זה ולבעליהן למחות על ידם ולישב ז' נקיים כמו שכתבתי ותהיה טהורה אחר טבילתה כל זמן שלא תראה כמו שפירשתי והארכתי בזה בעבור שראיתי כמה אנשים ונשים טועים באלו העניני'. וכתב הרמב"ם וכן היולדת בזמן הזה כיולדת בזוב היא וצריכה לישב ז' נקיים ומנהג פשוט הוא בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובמערב שאם ראתה דם בתוך ימי מלאת אפילו שראתה אח' שספרה ימי' נקיי' וטבלה הרי זו סופר' ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ואין נוהגין לה ימי טוהר כלל אלא כל דם שתראה בין דם קושי בין דם טוהר סופרת ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ודין זה נתחדש בימות הגאונים והם גזרו שלא יהיה דם טוהר ליולדת כלל שזה שגזרו בנות ישראל והחמירו בימי חכמי התלמוד אינו אלא ברואה דם שהוא דם טמא שיושבת עליו ז' נקיים אבל דם שראתה בימי טוהר אחר ספירה וטבילה אין לחו' לו שאין ימי טוהר ראויים לא לנדה ולא לזיבה כמו שאמרנו ושמענו שבצרפת בועלי' על דם טוהר כדין התלמוד עד היום אחר ספירה וטבילה מטומאת יולדת בזוב ודבר זה תלוי במנהג. ועוד כתב וכן זה שתמצא בכמה מקומות ותמצא תשובות למקצת גאונים שיולדת זכר לא תשמש מטתה עד סוף מ' יום ויולד' נקבה עד פ"א יום אף על פי שלא ראתה דם אלא בתוך הז' אין זה מנהג אלא טעות הוא באותן התשובו' ודרך מינות היא באותן המקומו' ומן הצדוקי' למדו דבר זה ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזיק בדברי חכמים שתספו' ז' נקיים בלבד לאחר ז' ולאחר י"ד לנקבה. והראב"ד והרמב"ן כתבו שאין זה תלוי במנהג אלא שאין לנו עתה דם טוהר כלל כדי שלא יבא הדבר לכלל טעות. יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה ולא ימי טהרה כך פשוט במסכת נדה.
